Morit Rozen's Blog - HRD

יום שישי, אוגוסט 18, 2006

חשבתי הרבה איך לפתוח את הבלוג... הרי יראו אותו (אולי?) ... צריך לעשות שיהיה מזמין לשיחה
הבנתי שצריך פשוט לכתוב. זה בלוג.
מוזר קצת המעבר מהנוחות עם עט ונייר, לנוחות של הקלדה... מיומן פרטי, מכתבים ושיחות אישיות, ליומן ציבורי כזה שמכל העולם יכולים לראות, לקרוא ולהגיב... אבל בעצם זה כל העניין מבחינתי. בין השאר, לחשוב ולדבר על איך השינויים בעולם שלנו המתפתח נוגעים ומשפיעים על עולם העבודה, על תהליכים שעוברים בתוך ארגונים (כמו גיוס, הערכת עובדים ועוד), על החוויות הפרטיות של "להיות עובדים" בארגון, ובכלל.
ההסתכלות שלי נעה הרבה, הלוך וחזור, מנקודה שרואה את הארגון כולו, את התהליכים שעוברים בו, ובצד האחר, הרחוק - את האיש והאישה, העובדים בארגון. את מה שעושה להם טוב ומה שמקשה עליהם.
אני מאמינה גדולה בזה שכל אדם מביא איתו כוח ייחודי לקשרים ולעשייה. לא תמיד רואים ישר את כל הטוב... לפעמים יש גורמים מפריעים, אבל אם מתאמצים מספיק, ושואלים את השאלות הנכונות, נותנים קצת מרחב - אפשר להגיע לבסיס הטוב, החזק והתורם של כל אחד. המפגש הזה בין הארגון והאנשים לא תמיד מאפשר לראות את הצדדים החזקים שלנו.
זהו להיום... המשך מן הסתם יבוא...

3 Comments:

  • כן, ראו אותו, את הבלוג, אולי יותר מהר ממה שציפית

    הפתיחה מזמינה למדי לדעתי

    בעולם הארגוני של ימינו לחשוב היא לפעמים תכונה נדירה ולא כל שכן, לדבר על כך

    אין ספק שהחוויות הפרטיות של עובדים היום הופכות מהר מאוד לנחלת הארגון או מלוות את העובדים הביתה ואפילו לחלומות
    זה יכול להיות כי העובד אנרגטי ונהנה מעבודתו, אך יש לי הרושם שברוב המקרים זה כי הוא מוטרד ממנה

    אם תוכלי לתת אך מעט מנסיונך בבלוג זה שיעזור לראות את החוזקות הללו, אני מאמין שתוכלי לתרום למישהו אי שם

    בהצלחה

    By Anonymous אנונימי, at 3:08 אחה״צ  

  • בעז תודה... אכן מוקדם משציפיתי
    מעריכה מאד את ההירהור והתגובה, וגם את הברכות

    אשמח לשמוע למה התכוונת ב"מוטרד ממנה" - אם לעבודה שקשה לשים בצד גם בבית ובערב, כי היא מרתקת/ממלאת/הופכת לחלק ממך... או לעבודה שלא מניחה במובן שלילי, מעיקה/מטרידה...
    שוב תודה - מורית

    By Blogger Morit Rozen, at 4:34 אחה״צ  

  • למה התכוונתי?...

    אני אדם שלוקח את העבודה שלי מאוד ברצינות, יש שיאמרו את כל החיים - לטוב ולרע. ולכן מאופי הדברים כאשר העבודה מעניינת ומאתגרת ובמיוחד, עושה טוב לאנשים, היא הולכת איתי הביתה לא מעט. אני חושב ששפר מזלי, ובמרבית העבודות שהיו לי, ניתן לומר שהראש פשוט עבד שעות נוספות, לטובה, גם כשלא הייתי בעבודה.
    לעומת זאת, לי היתה חוויה שלילית אחת שגרמה לי לומר בקול רם מה שתמיד ידעתי בתוך תוכי, איפה סדר העדיפיות שלי מונח מבחינת תחומי התעסוקה שאני מוכן לגעת בהם, ובאופן מאוד ברור.

    בשנתיים האחרונות, יותר מבעבר, אני שם לב כמה אנשים סביבי לא מרוצים מעבודתם וכמה יחסי הגומלין בין העבודה לחיים הפרטיים משמעותיים. יש המון רב שלא יודע לשים את הגבול. וקצת כמו בהתמכרות, אומר לעצמו, "הגבולות ברורים אני אדע להפסיק" אבל נכנע לתהליך זוחל שמסתים בעוגמת נפש, בדר"כ לעובד יותר מאשר למעסיק.

    מדהים אותי כל פעם מחדש, עד כמה עובד מרוצה יכול לתרום לארגון שלו, וכמה זה מפתיע שמעטי מעט מהמעסיקים משכילים להבין זאת.

    אני חושב שזה היה מה שניסיתי להגיד.

    בעז

    By Anonymous אנונימי, at 11:02 לפנה״צ  

הוסף רשומת תגובה

<< Home