מ"אביבה אהובתי" ועד להיות עצמאית

ראיתי השבוע המון סרטים... זה לא קורה הרבה, אז אני חוגגת את זה באושר גדול. במקביל, חיפשתי סרט לסדנה למנהלים שאני מנחה בעוד יומיים, ומצאתי את עצמי רואה את הסרט הערב וחושבת באיזו סדנה הייתי משלבת קטעים מתוכו.

"אביבה אהובתי" מספר על אביבה, החיה בטבריה, סופרת שכותבת למחברת ולמגירה את הסיפורים שמתגלגלים לה בראש, ועל שנה בחייה בה היא מנסה להיעזר בסופר ידוע כדי לעבד את הסיפורים לספר, במקביל להתמודדות עם קשיי הפרנסה של בית, בעל מובטל ושלושה ילדים. אני לא אוהבת להרוס סרטים, אז לא אגלה את הסוף, אבל כן רציתי לספר לאן הסרט "לקח אותי".

התחושה החזקה שהתעוררה בי כשראיתי את הסרט קשורה מאד לחיים כעצמאית/מנהלת חברה, מול החיים בעבר כשכירה. יש משהו מאד שלם, בלהרגיש שאני בונה משהו שלי, מההתחלה, בסרט דיברו על הנשמה - על הסיפורים שאביבה כותבת שהם חלק מהנשמה שלה. והתחושה היא באמת כזו. יש לי תחושה חזקה של חיבור עמוק מול לקוחות שונים, בתהליכים שאני מעורבת, והופכת לחלק מהם. משהו מזה כמובן היה קיים גם בעבר, גם כשכירה, כיועצת למנהלים או לעובדים שונים או כמעורבת בתהליכים.

עדיין, משהו במצב היום שונה עבורי "בבטן". אולי זה מה שגורם לזה שאומרים לי אנשים שמכירים אותי מ"אז" ועד היום, שאני נראית שמחה, שטוב לי, שאני קורנת. באמת טוב לי. השינוי והמעבר מאינטל לעצמאות ולהקמת HRD היה ללא ספק הנכון ביותר עבורי. זה נשמע אולי נדוש, אבל יצאתי מהסרט בתחושה חזקה של הכוח שיש בללכת אחרי החלום, לעשות שינוי בחיים וללכת קדימה.