איזה מין פמיניזם????
מרץ הוא חודש שנושא הנשים עולה בו לכותרות. 8 במרץ הוא יום האישה הבינלאומי, ותמיד לפני וגם קצת אחרי, יש כתבות על "איפה נשים ממוקמות היום בעסקים/בחברה...". כמה אנחנו מרוויחות, כמה מנהלות, כמה בשוק העבודה ועוד ועוד...
ב 7 למרץ הלכתי לכינוס באוניברסיטת בר אילן שנערך בשיתוף עם פורום המנהלות בהיי טק לרגל יום האישה הבינלאומי.
מצאתי את עצמי באמצע היום בחדר גדול, מלא ב~200 נשים. רק נשים. בשלב כלשהו הגיע פאנל המנהלים. מנהלים. רק גברים.
הוזמנו לפאנל הגברים שחתמו על האמנה לקידום הנשים בהיי טק. מאחר ועל האמנה חתומים מנכ"לים ועד כה חתמו רק מנכ"לים גברים, הפאנל שהוזמן היה רק של גברים.
חשבתי אחר כך הרבה על איך אנחנו מנסות כנשים לקדם את השיוויון, את הפמיניזם, את עצמנו.
יש משהו בניסיון הזה להשפיע על העולם הגדול מתוך הואקום של אולם מלא נשים. לא שכל אחת מהנשים לא מנסה/רוצה באמת להוביל לשינוי, אבל משהו חסר לי בשינוי הזה. גברים חסרים לי.
על הבמה ישבה קבוצה של גברים. היה שם תהליך הזוי קצת, כל אחד מהם ניסה להציג כמה הוא טוב יותר מהאחרים בקידום נשים. "אצלי 40% נשים", "אצלי ההנהלה 50%" ועוד ועוד. שוב - אני משוכנעת שכל אחד מהם באמת מקדם נשים בארגונו, ונחמד לראות תחרות גברית של מי מקדם יותר נשים ...
לי היו חסרים הגברים בקהל.
ההזמנה שהגיעה אלי מוענה למנכ"ל והיה כתוב בה - "אנא העבר לנשים בארגונך, (וגם אתה מוזמן כמובן)". כלומר ברור שרק נשים תתעניינה בנושא קידום נשים.
לא ברור לי איך זה לא צועק לכל מי שעוסק בתחום, שזה נושא חברתי. שגברים ונשים צריכים לטפל בו יחד.

בסדנאות ובייעוץ למניעת הטרדה מינית שאנחנו מציעים, אני מגיעה תמיד עם בעז קפסוטו. יש מסר מבחינתנו שאנחנו מנסים להעביר. הטרדה מינית זה נושא של גברים ונשים. המטרידים יכולים להיות גברים אבל גם נשים יכולות להטריד, או לפחות לפגוע באחרים ואחרות בדברים או במעשים. מוטרדים הן בד"כ נשים, אבל גם גברים יכולים להיות מוטרדים. לטפל בנושא הטרדה מינית ומניעתה אפשר רק ביחד - גברים ונשים.

יצאתי מהפורום ב 7 למרץ עם משימה. ממש הרגשתי סוג של שליחות.
למצוא דרך להוביל את הנושא של קידום נשים בתעשייה, בתעסוקה, בחברה ביחד - גברים ונשים.
אם מישהו/מישהי מקוראי הבלוג רוצה להצטרף אלי... ההזמנה מאד פתוחה. תגובות לבלוג מגיעות ישירות אלי.
מורית
054-2424707

על למצוא את הקול שלי וגם עוד פורים...
אז רציתי להשוויץ עם תמונות הילדים המחופשים ולסגור את הסיפור מהבלוג הקודם - ההורים חזרו, והתחפושת של קפטן הוק הגיעה בשלום, זה תומר הגאה בגן... אחותו לעומת זאת, התחפשה לסינית.
חשוב לספר על אוֹרי שהיא כמובן ילדה מאד מיוחדת. חוץ מהחוכמה והיופי (באובייקטיביות מלאה כמובן), היא אף פעם לא שיחקה בבובות. מאז שהיתה קטנה היא נמשכת הרבה יותר לשחק בלוחמים, להתאמן בקרטה, לשחק כדורגל,
רוב חבריה בנים ולמרות שערה הארוך והשופע (סיפרנו אותה פעם ראשונה בחיים לפני כחצי שנה), אומרים עליה בד"כ שהיא יותר בן מבת...
שאלו אותי פעם (כשעמדנו שתינו בחנות המשחקים ליד דוכן הלוחמים) אם היא בת... אחד החברים שלה אמר ש"הוא לא אוהב לשחק עם בנות אבל אורי היא לא בדיוק בת..." בפורים חזרנו שוב לאותו דיון. היא התחפשה לסינית בבגדים שקיבלה,
מבחינתה הכל היה נהדר, חולצה עם דרקון סיני ומכנסיים, אבל התגובה שהיא קיבלה היתה "למה את תמיד מתחפשת לדמויות של בנים".
אני מנסה תמיד לראות איך לעזור לה בשיחות הללו... מה אפשר להגיד - ילדים רעים? תהיי עצמך? תאמיני בעצמך?
אני חוזרת הרבה במחשבה לאחת השנים החשובות בחיי, בכיתה י', שהיתי שנה עם הורי בפלורידה, ארה"ב. בשנה הזאת הפכתי מילדה סגורה, חוששת, השמנמנה של הכיתה, למי שאומרת מה שהיא חושבת.
הייתי אחת משלושת היהודים היחידים בכל בית הספר. לקח כמה חודשים, אבל כשהרגשתי שאני חייבת קצת לצאת מהקונכיה שלי, התחלתי לספר על ישראל, על להיות יהודיה, הראיתי שקופיות מהארץ ולאט לאט פיתחתי אומץ ולמדתי לעמוד מול קבוצה, לדבר, ואפילו להיות גאה במי שאני. למצוא את הקול שלי...
אני לא בטוחה שמה שעובר עכשיו ובוודאי יעבור על אורי בעתיד כשהיא תנסה לשמור על הערכים שלה, על מי שהיא, על החברים שלה, דומה למה שעברתי בעצמי בכיתה י', אבל בכל מקרה זה סוג של מאבק פנימי.
בד"כ אומרים עלי שאני ישירה, אומרת מה שאני חושבת. "פה גדול" גם אמרו עלי לא מעט, גם אמרתי על עצמי.
אני מסוקרנת כל כך לגלות איך אורי תהיה בעוד 20-30 שנה...
בינתיים, לסיום, זה איילי הליצן המהמם... חג שמח